<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילה וק"ש</h1>
<h2>דף כד:</h2>
תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי לעשותו שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו, שליח צבור נקרא לפי שצרכי צבור נחתכים על פיו. והא דאין יורד לפני התיבה מי שלא נתמלא זקנו, היינו שאין ממנין אותו לכך משום כבוד הצבור, אבל באקראי מוציא רבים ידי חובתן משהביא ב' שערות בזמנם וכן נושא כפיו משהביא ב' שערות אף אם אין כאן כהן אלא הוא, אבל אין ממנין אותו לכך עד שיתמלא זקנו, אבל קודם שהביא ב' שערות אפי' באקראי אינו נושא כפיו לבדו אבל עם כהנים אחרים גדולים עולה לבסומי קלא כמו שהיו עושין בשיר דתנן בין רגלי הכהנים הוי עומדין וצוערי הלוים נקרין ועוד נראה דאפי' מצוה איכא כדי לחנכם וללמדם... ואימתי כשר לעבודה משיביא ב' שערות ר' אומר עד שיהא בן עשרים. שדר רב נטורנאי גאון ריש מתיבתא דמתא מחסיא במקום שאין מצוי שליח צבור שנתמלא זקנו ואיכא בן י"ג שנה ויום א' שהביא ב' שערות יורד לפני התיבה שהוא מחויב בדבר ויכול להוציא רבים ידי חובתן, דבמקום שאפשר למיהוי גברא מליא עדיף טפי מינוקא אבל במקום בטול קדושה ויש"ר אפי' בן י"ג נעשה ש"צ. ונראה דאף כהן בן י"ג שנה ויום א' במקום שאין כהן גדול כלל, עולה לדוכן.
<h2>דף קלו:</h2>
תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. ומעשה בתלמיד אחד שהי' מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה ב"ב אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלים טומאה שנ' הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה אף ד"ת אינן מקבלין טומאה. אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה ב"ב בדברי תורה, כר' יאשיה בכלאים, כר' אלעאי בראשית הגז. כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא, ואמרי לה בטלוה לנטילותא, מאן דאמר לטבילותא כר' יהודה ב"ב, ומאן דאמר לנטילותא כרב חסדא, דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעדן צלותא. איכא מאן דאמר דבטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפלה, ואיכא מאן דאמר הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה בעל קרי צריך טבילה, ולאו טבילה דוקא אלא אף רחיצה בתשעה קבין. וכתב רב האי גאון ז"ל כיון דבגמרא ליכא בהא מלתא נקוט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אעפ"י שאין להם מים אין מתפללין עד שיטבלו או עד שירחצו בט' קבין. מיהו תקנתא דעזרא בטלוה דמתחלה לא נתפשטה גזרתו בכל ישראל כדאי' בירושלמי יומא [פ"ח ה"א] לפיכך התירו משום בטול דברי תורה.
